מבחני דרכים וחדשות רכב

סוג כלי רכב:
יצרן:
דגם:
טקסט חופשי:


מבחן דרכים: פיג'ו 207

אין כמו פיג'ו, דווקא פיג'ו, כדי להכריז דרך ה-207 כי תם עידן. הסופר-מיני הזריזות, המהנות והקלות נהיו סיפור של פעם. מבחן על רקע השמנה, השבחה ואבדן תמימות הנעורים
כתב: כתב: יואל פלרמן צלם: אילן קליין .מבחן רגיל תאריך :21/03/08


מספרים מספרים סיפורים. לסופר-מיני החדשה של פיג'ו בסיס גלגלים של 254 ס"מ, רק אתמול נתון של משפחתית; ל-207 משקל של 1,234 ק"ג - בהחלט סופר, לא ממש מיני.

 

לפני רבע מאה, ב-1983, הציגה פיג'ו את ה-205: לכאורה סתם סופר-מיני, אלא שכיול נכון של מתלים תוצרת בית העניק שילוב נדיר של יכולת דינמית ונוחות נסיעה, והגה לתפארת חיבר את הנהג למכונה ולנהיגה. תכונות אלו, חשוב לדעת, באו קומפלט בדגם לשוק הרחב, לא בגרסה ייעודית למורעלים.

זאת לא הייתה יציאה חד-פעמית, שימו לב לרשימה: 1986: 309; 1987: 405; 1989: 605; 1991: 106; 1993: 306. בקיצור: בתוך עשר שנים בדיוק העמידה פיג’ו קו שלם של שישה דגמים, ממיני עד סאלון, שקבע תקן דינמי ומענג למכוניות מן השורה. האנשים שם פשוט ידעו לתפור מתלים ולארוג הגה באיכות עילאית.

במשך השנים השתנה השוק; הבטיחות גבתה קילוגרמים, הדרישות האריכו את רשימת האביזרים, אבל פיג'ו לא נטשה את דרכה. ה-406 של 1995 וה-206 של 1997 היו חדות פחות, אבל הצליחו לשלב את המסר החדש עם היכולת המרגשת של המהות הפיג'ואית.

ואז השתנה הכול. פיג'ו התחילה לקנות מתלים בשוק החופשי - וזאת לא הייתה רק החלטה עסקית, זאת הייתה גם הצהרה. ה-307 הבאה בתור הייתה כבר סיפור אחר: היא צוידה גם בהגה חשמלי, ומכל הדברים הייתה גאוותה על רשימת אביזרי נוחות ארוכה. "זה מה שהקהל רוצה, והעניין הזה של ההנאה פשוט אינו חשוב", אמרו שם. מאוחר יותר התחרטו במקצת, רשמית לפחות. ה-407 הייתה אמורה להחזיר את פיג'ו למקום ההוא, בבחינת "חזרה לשורשים", ולא לחינם הרכיבה לעצמה חרטום של פרארי, אבל - כמה חבל - יציקת פלסטיק אינה מחליפה ריקוע בולמים.

 

ולא רק פיג'ו. ממש באותו עשור  גדלו, שמנו והתעשרו כולן, ובכלל זה גם הסופר-מיני - המכונית הפונה לצעירים, לפני שאלו "מתמשפחים" ורוכשים משפחתית. כולן? מיפן דווקא, אזור השיממון בעשור קודם לכן, הגיע משלוח מעניין מאוד, אבל על כך בפעם אחרת.

 

מבחוץ ומבפנים

מבחינת העיצוב ה-207 עמוסה למדי מלפנים - ייתכן שיותר מדי ונוכחת יותר מה-206. עיצוב הפנים - שלא כהופעה החיצונית - אלגנטי ונעים, הקונסולה המרכזית נראית עשירה, וקימורים משתרעים מחוף לחוף. הגוונים הכהים לעומת זאת לא משהו, וגם התחושה שהפלסטיק מעניק אינה גורמת התעלות חושנית. איכות ההרכבה כשלעצמה מצוינת, הנדסת האנוש טובה מאוד, המושב גדול ותומך ויש פתרונות אחסון נאים רבים, ובכללם קירור לבקבוק בתא הכפפות. הראות ללוח המחוונים טובה, גם בזכות כוונון ההגה בשני צירים, אך המראות לא פחות ממעצבנות.

באגף אביזרי הנוחות ה-207 אינה ממריאה: יש הפעלה מההגה למערכת השמע, יש מחשב דרך, אבל אין בקרת אקלים (וגם פקדי המיזוג לא משהו) ותפעול החלונות מאחור ידני. באגף אביזרי הבטיחות, ה-207 מרשימה עם מערכת עזר לבלימת חירום (BAS), חלוקת עצמת בלימה (EBD), שש כריות אוויר, בקרת יציבות ועיגוני איזופיקס.

 

הממדים המוגדלים משלמים דיבידנדים במרחב פנים מכובד למכונית שכזו. לנהג ולנוסע שלידו יש הרבה מהסחורה הזאת. מאחור ה-207 מציעה מרווח רגליים מספק לגמרי, מרווח כתפיים לשני מבוגרים בגילם ולקטין בממדיו וגם תאי אחסון יעילים. מנגד, מרווח הראש לגבוהים ותמיכת בסיס המושב בירכיים אינם מרהיבים. אגב, חלונות הצד, יוצרים תחושה "לוחצת" מעט - תשלום פנימי על עיצוב חיצוני. תא המטען מציע נפח הטענה של 310 ליטר, ואם נתון זה מזכיר לכם משפחתית חמש דלתות, זה אומר שהזיכרון שלכם בסדר.

 

יוצאים לדרך

ה-207 מצוידת במנוע 1.6 ליטר חדש (פרי שיתוף פעולה עם ב.מ.וו) המייצר 120 כ"ס ב-6,000 סל"ד ו-16.3 קג"מ ב-4,250 סל"ד. יופי של נתונים. התוצרת הזאת מוזרמת לגלגלים הקדמיים דרך תיבת ה-AL4, שיש לה תפעול טיפטרוניק, גם מצבי 'ספורט' ו'שלג', גם בינה מלאכותית לטובת התאמה מיטבית לסוגי כביש ונהיגה שונים וגם ארבעה הילוכים. וזה, מה לעשות, מרהיב פחות. גם משום שיש רק ארבעה הילוכים וגם משום שהתיבה הזאת, בת העשר, אינה יודעת לעבור מיד כשצריך ממצב צבירה אחד לאחר.

"ממש מרתק" אתם אומרים, מנסים לשלוט בעפעפיים, "אבל איך ה-207 נוסעת?" בקצרה: ה-207 נוסעת בסדר, יש לה יתרונות וחסרונות - ותשכחו משאר רוח.

 

ובהרחבה. קהילת קודש דבני ברק, מקום מושב היבואן, מפגישה אותנו ואת ה-207, ממש עם יציאתה החוצה, עם אחת הרעות החולות של ערי ישראל: רחובות מוכי אספלט פגום. ה-207, על מתליה הנוקשים, אינה מספקת את רמת הספיגה הראויה לעכוזנו. החדשות הטובות מעט יותר הן שאותו ריסון מאופק של המתלים משתלט מיד על מפגש עם בור עוין או שקע אנטיפטי, עדיין ובכל זאת: לא נוח, גם במהירות עירונית נמוכה, גם בגבוהה יותר. אז נכון, לא עשו את פיג'ו בלבאנט, אבל נכון גם שהמתלים של פעם - אלו שעשתה פיג'ו בעצמה - העניקו רמת נוחות לתפארת.

רמת התחזוקה של שאריות גוש דן משתנה לא מעט, ואין תלונות כשהאספלט סביר. במהירות נמוכה מאוד ההגה קל באופן קיצוני, ולטעמי קל מדי גם לנסיעה שכזאת.

 

אבל, כמו כל דבר טוב, גם נסיעה בגוש דן המהביל, הצפוף והמצולק נגמרת, ואנחנו פונים מזרחה. כאן המנוע מתחיל לדבר, ויש לו מה לומר. הביצועים טובים למדי, אבל כאשר אלו אומרים את דברם, הם עושים את זה בקול גדול מדי. מעל 4,000 סל"ד הנוכחות הווקלית פשוט נוכחת מדי. זה ממש לא חשוב בכביש 1, זה בולט בכביש 443, העולה לכיוון פסגת זאב. גם הצמיגים תורמים לא מעט למופע, והרוח נשמעת אף היא. בקיצור: לא שקט מאוד. יחסי ההעברה של התיבה מסדרים שיוט של 100 קמ"ש ב-3,000 סל"ד, תוצאה של שידוך תיבה עם ארבעה הילוכים למנוע שיודע לדבר באמת רק בקומה העליונה שלו. בקיצור: קצת עסוק מדי, לא גמרי שקט.

 

המתלים דווקא עובדים היטב, וככל שהמהירות עולה, כן הנוחות משתפרת, ולפיכך אמנם ב-80 קמ"ש בכביש בין-עירוני פגום הם אינם מתעלים, אך מעל 110 קמ"ש הם ממש מצוינים. הדבר יוצר בעיה כפולה: זה לא חוקי כל כך בישראל (בכביש 6 ממילא אין בעיה) ובכבישים, שם העניין הזה חשוב באמת, מוגבלים ל-80. אלא שאופי הפעולה הזה של המתלים מעניק ל-207 תמיכה מצוינת למרכב בפניות מהירות, ועם כיול מצוין שלהם קל להיכנס לפניות מהירות ברמת ביטחון גבוהה עם היגוי ניטראלי שקל להעבירו בקלות להיגוי-יתר לתחזוקת הנשמה. אז ה-207 מתנהגת מצוין, המתלים תומכים - גם נפשית - וההגה החשמלי מביא לעסק פעולה מדויקת, משקל נכון ואפס שטח מת, אבל כמה חבל, גם בתחום הקשר בין ידי הנהג ובין הגלגלים הוא אינו חי. בקיצור: הוא עושה, אתם לא חווים.

בעלייה לערד התיבה האוטומטית משתפת פעולה, וכרגיל מתפקדת מצוין בנהיגה כזאת. עם זאת, ואף ששופרה התוכנה שלה, עדיין היא אינה יודעת לעבור בבת אחת ממצב פלגמטי למצב של ערנות או ההפך, וחוסר ההתאמה שלה למנוע החדש פוגע לא מעט בפוטנציאל. גם יציאה לעקיפה - למרות 120 כוחות הסוס - אינה הדבר הזריז האפשרי, אלא אם כן נמצאים ממש בקצב גבוה מלכתחילה. אה, הבלמים. הם חזקים, הם נושכים, הם עוצרים היטב - והם היסטריים מדי.

 

בארבעה משפטים

ה-207 היא סופר-מיני גדולה, מרווחת, עם ציוד בטיחות מעולה, מנוע מצוין, התנהגות רהוטה והופעה ייחודית. מול זאת, נוחות הנסיעה שלה אינה מתעלה, היא אינה שקטה, התיבה אינה מתאימה וההגה שלה מנותק. בדרך למרכז הקונצנזוס איבדה גם הסופר-מיני הזאת את מרכיב החדווה בנהיגה, זה שהעניק לדגמים קודמים של פיג'ו את הייחוד ההוא של הנאה ממעשה הנהיגה אגב איכות נסיעה מעולה. וכל החבילה הזאת, תרתי משמע, עולה 110 אלף שקלים; מחיר זה מעמיד את ה-207 לא רק כסופר-מיני יקרה כשלעצמה אלא גם מול משפחתיות של ממש - ויתרון מהותי, בתחום כזה או אחר, כמה חבל, לא נרשם.

 

יכולת דינמית טובה, נוחות בינונית, הגה ככה, ללא חדווה

 

מנוע מצוין פוגש תיבה לא מתאימה. לא ממש שקט בסל"ד גבוה

 

עיצוב נעים, מושב והנדסת אנוש טובים, מראות לא לעניין



כתבות נוספות

המצטיינות של EURO NCAP לשנת 2016 המצטיינות של EURO NCAP לשנת 2016
בקטגוריית המשפחתיות הגדולות מצטיינה טויטה פריוס (PRIUS), יונדאי איוניק (IONIQ) מצטיינת בקטגוריית המשפחתיות הקטנות...
לכתבה המלאה
אפקט הוואו של סיטרואן C3 אפקט הוואו של סיטרואן C3
היא מזכירה לנו את סיטרואן קקטוס, גם מבפנים וגם מבחוץ, אבל סמכו עליה שהיא לא באה לפה בתור 'האחות הקטנה של'. מדובר...
לכתבה המלאה
הקטנה חזרה ובגדול הקטנה חזרה ובגדול
נסיעת מבחן ברנו טווינגו מצריכה שינוי בתפיסה- אם רוצים לנוע בזריזות ולחנות בחניות קטנות, צריך לקחת בחשבון שהמרחב הפנימי...
לכתבה המלאה
נעים להכיר- שברולט קרוז החדשה נעים להכיר- שברולט קרוז החדשה
על שברולט Cruze יש הרבה מה לומר, אבל בואו נודה שהדגם הזה יושב היטב כבר כמה שנים טובות במרחב קטגוריית המנהלים עם תג מחיר...
לכתבה המלאה