"אח קטן עם שיגעון גדלות" הייתה כותרת מסע הפרסום לטיגואן שנחת כאן לפני ארבע שנים. "הבייבי טוארג" כפי שהוא כונה, קצר הצלחה מסחררת בארץ תוך שספר הזמנות התמלא במהירות, גורר אחריו זמן המתנה של ארבעה חודשים. גם במבחן הבכורה הוא הרשים אותנו עם רמת איכות גבוה שלא הייתה מוכרת עד אז ברכבי הפנאי-שטח מתחת ל-250 אלף שקלים והוא גם ניצח מתחרים כמו ב.מ.וו X3 (הקודם) ולנד-רובר פרילנדר במבחן השוואתי. עם רמת הציפיות הגבוה יצאנו לבדוק את מתיחת הפנים ולמדנו פעם נוספת את השיעור על גודל הציפיות.

8 מעלות צלזיוס

זה מה שמראה מד החום של הטיגואן בבוקר שבת חורפי ביציאה מתל אביב. היעד - השלג בצפון רמת הגולן. טיגואן החדש נראה הרבה יותר בוגר ופחות חצוף מהדגם הקודם, השיוך המשפחתי ברור, יחידות תאורה גדולות וגריל גדול עם פגוש הקדמי היורד נמוך לאמא אדמה (בניגוד לדגם הקודם שהגיע עם פגוש שטח, זה החדש מגיע רק עם פגוש כביש המקטין את זווית הגישה) הם עיקר השינויים החזותיים כמו גם יחידות תאורה שונות מאחור. מתחת לפח מצויים עיקר השינויים; עשרה סוסים נוספו למנוע שני הליטרים מוגדש טורבו המוכר של הקונצרן המעמידים סך כולל של 180, המומנט נותר ללא שינוי (28.4 קג"מ ב-1,700 סל"ד). תיבת ההילוכים האוטומטית הוחלפה ב- DSG כפולת מצמד עם שבעה יחסים שאולי משפרת את נתוני התאוצה ואת צריכת הדלק, אבל בנסיעה עירונית, בגוש דן הפקוק היא בעיקר מעצבנת. המנוע בשילוב תיבת ההילוכים מעניקים יכולת שיוט מצוינת מחוץ לעיר, וביום שבת הסוער והדליל בתנועה טיגואן קובע זמן מרשים ביותר מתל אביב לצומת יהודיה תוך בידוד רעשים שמאפשר לנהג חוסר מודעות למהירות הגבוהה. מזל שה-WAZE של מורן, שותפתי לנסיעה צפונה, מתריע על מכמונות ומצלמות מהירות. גם בעיקולים בירידה לצומת כפר יחזקאל הטיגואן שומר באדיקות על קו הפניה ולא מתרגש מהאספלט החלקלק. ההגה מהיר ומשקלו כבד כראוי למכונית בעלת יומרות דינמיות אך חסר כל רגש ומשוב, למי שזה חשוב לו לדעת.

4 מעלות צלזיוס

אנחנו מתחילים לטפס לרמת הגולן וצפצוף נשמע בתא הנוסעים של הטיגואן כשמד הטמפרטורה יורד ל-4 מעלות צלזיוס, מודיע לך שקר בחוץ. ערפל כבד על הכביש מגביל את הראות לכמה עשרות מטרים, אורות הערפל וארבעת הווינקרים נדלקים והמהירות יורדת ל-50 קמ"ש, זמן טוב לבחון את תא הנוסעים. בקרת האקלים דואגת להשאיר את הקור בחוץ וזה חשוב משתי סיבות: היא מאפשרת לי ולמורן להגיע לשלום בית על הטמפרטורה הרצויה ומחפה על תא הנוסעים הקודר והקריר של הטיגואן החדש. אולי זה הסטנדרט אליו הגבוה אליו הורגלנו מהמתחרים האירופים שבינתיים הושקו (Q5 ,XC60 ו-X3 החדש), אולי זו רמת הצפיות הגבוה, אולי חוסר הרצון להתחרות באחיו היוקרתי יותר (Q3), אבל התוצאה הסופית הרבה פחות מרשימה מבעבר. הפלסטיק השחור לא עושה טוב לעין, במקומות מסוימים אפשר למצוא גם חומרים באיכות נחותה וברמת גימור טרנדליין היחידה בהיצע רשימת האבזור קצרה ודלה. נקודות הזכות היחידות מגיעות למסך המגע וכאמור למערכת בקרת האקלים המפוצלת.

1.5 מעלות צלזיוס

שלג מתחיל להופיע בצידי הדרך וטיגואן מרגיש בבית באווירה האירופית שאופפת את הרמה. אנחנו מחליטים לחתוך מהכביש המפולס ומהמוני בית ישראל ולמצוא פינה מבודדת לתה צמחים מחמם נפש. השביל חלקלק וגדוש שלג טרי ולא מפולס, אבל מערכת ההנעה הכפולה 4 MOTION ומערכת בקרת המשיכה דואגות להוריד את הכוח לגלגלים האחוזים ולמרות צמיגי הכביש הטיגואן מתקדם ביעילות בשביל החלקלק. גם את שלוליות הבוץ הקפואות הטיגואן צולח ביעילות, אבל היינו מעדיפים כאן את פגוש השטח של הדגם הקודם שהיה גורם לפחות גניחות חיכוך של פלסטיק בשלג וקרח. כמה קילומטרים פנימה, מבודדים בלב השממה החורפית, וכשמד הטמפרטורה מורה על המספר הנמוך ביותר להיום 1.5 מעלות, אנחנו עוצרים להכין תה צמחים ועל הדרך לומדים להעריך את היתרונות בהעדפת טיגואן ודומיו על פאסאט ודומותיה - בשביל רגעים מתוקים כאלה (ולא רק בגלל התה). היכולת למצוא את השלווה הזאת, לא הייתה מתאפשרת עם אף מכונית כביש והטיגואן הזכיר לי למה אני תמיד מעדיף כלים מהסוג שלו.

8 מעלות צלזיוס

אחרי התה החם אנחנו מפשרים ויורדים מול פקקי התנועה לכיוון גשר בנות יעקב. כניסה לשביל במקביל לירדן ומראה הזרימה החזקה מקנה מעט אופטימיות במדינה מזרח תיכונית דלת גשם ומשקעים. השביל המשובש גורם לקצת אי נחת לנוסעי הטיגואן, כיול המתלים הוא על הצד הנוקשה יותר והוא מתקשה בגיהוץ הבורות והחריצים. גם עם הצלבה מזדמנת מתמודד הטיגואן פחות טוב, תיבת ההילוכים כפולת המצמד מתקשה בהעברה רצופה של הכוח וכך בקרת היציבות מתקשה לבלום את הגלגל שבאוויר גורמת ליכולת שטח מעט פחות טובה מבעבר.
עולים חזרה על הכביש עם הפנים דרומה, למרכז. ברדיו דיווחי תנועה על פקקי תנועה וכבישים סגורים בצפון הרמה אבל אנחנו כבר הרחק משם מסכמים את ההתרשמות. כמו הדגם הקודם גם טיגואן החדש הוא רכב טוב מבית טוב. Das Auto אומר הסלוגן של פולסוואגן ואחרי שנוהגים בטיגואן לא קשה להבחין בארץ המוצא ובשיוך המשפחתי. אלא שרמת האבזור הדלה, איכות תא הנוסעים שכבר אינה מרשימה כמו בעבר ותיבת ההילוכים המעט מעצבנת הופכים את טיגואן כיום, להבדיל מתקופת השקת הדגם הקודם, לבחירה הרבה פחות מוחלטת. במחיר של 200 אלף שקלים יש כיום אלטרנטיבות לא פחות טובות ועם זה יתקשו אנשי צ'מפיון לשחזר את היסטריית המכירות של השנים הקודמות.