מזה מספר חודשים, בודקים אנשי לובינסקי בישראל את המכונית החשמלית הקטנה פיז'ו איון (iOn). ומכיוון שבארץ, לא נקבע סופית עתידה של המכונית המעניינת וגם לא מתבצעות נסיעות מבחן, יצאתי למגרש הטבעי שלה, רחובות העיר פריז.

קטנה מבחוץ, גדולה מבפנים!
איון היא מכונית קטנה, קטנה מאד, ומיועדת לארבעה. צריך לזכור, בעצם, שהיא שייכת לקטגורית KEI המיקרונית ביפן – זכר לעובדת היותה בעצם מיצובישי i-Miev. אני מביט בה וסוקר את מימדיה המזעריים. אורכה 348 ס"מ, גובהה 160 ס"מ, רוחבה 147 ס"מ. לשם השוואה עם אחות עירונית אחרת מבית פיז'ו, הרי שהאיון מעט ארוכה וגבוהה מפיז'ו 107, אך צרה ממנה באופן משמעותי. דווקא בסיס הגלגלים של האיון מפגין נתון אורך מכובד ומתפרס על פני 255 ס"מ – ארוך משל משפחתיות אחדות בנות דור קודם (סובארו אימפרזה, למשל).

אין מה לחפש בתחנת דלק. אבל כמה חשמל הטענת?

מכונית המבחן לבנה, ונראית כמו לא מעט מכונית מיני/מיקרו מהסוג שנע ברחובות אירופה, רק קצת יותר עתידנית בחזותה. הכיתוב הקטנטן Electric מעיד על סוג ההנעה שלה – בעצם, לא רק הנעה אלא תפיסת עולם שלמה. בסיכומו של דבר, זו לא מכונית יפה, אבל, אני משוחד בעניין: אני חובב מכוניות מיקרו או קטנות אחרות, בעיצוב עתידני / ביזארי /גמלוני או סתם לא הרמוני, כמו שהיפנים מאד אוהבים בקטנטנות שלהם...

דווקא בפנים, כיאה לתכנון גאוני, היא בהחלט אוורירית ולא מרגישה קטנה – זה קשור גם לספייס העצום מעל הראש. בגימור היא כן מרגישה קצת זולה. ההגה נעים והקונסולה עתידנית ואינפורמטיבית, ברורה לקריאה. תנוחת הישיבה גבוהה – יהיו שיאמרו, גבוהה מדי. המושבים דקים ולא ממש תומכים, הספסל האחורי צר. מאחור תא מטען פצפון - רק 166 ליטרים, אבל, באורח מפתיע, הוא גדול משל הפיז'ו 107, למשל...

משתלבת בעיר נהדר
המכונית נטענה בלילה ועכשיו בוקר קריר, הגיע הזמן לחמם מנועים... כלומר, לסובב את המפתח בסוויץ', והמכונית מוכנה לזינוק... אני יוצא מהחניון התת-קרקעי של פיז'ו בשדרות גראנד ארמה, הישר אל התופת התחבורתית המחכה לי בכיכר שער הניצחון, היא כיכר אטואל שבה התנועה הצפופה והמוטרפת בעולם.

קטנה מבחוץ, גדולה מבפנים

כאן רק החזקים שורדים, ולמזלי האיון משתלבת נהדר בתנועה העירונית. יתרונם הגדול של מנועים חשמליים הוא בהעברת כוח מיידית לגלגלים, ללא הפסד אנרגיה או השהייה. אבל בניגוד לתאוריה הזו, ישנה השהיונת קטנה בין לחיצת דוושה אמיצה לבין הזינוק בפועל. ננסח את זה אחרת: הזינוק כוחני אבל מרוסן. אני מתנייד ברחובות הכרך הגדול ונהנה מזווית ראות טובה מאד. בשל מגבלות טווח ומהירות מירבית, בפיז'ו מייעדים את המכונית הקטנה לשימושים שעיקרם נסיעות בעיר ואולי סביבותיה.

עם מנוע חשמלי בתפוקה של 47 קילו-וואט, שווה ערך להספק של 63 כ"ס (בסך הכל חמישה סוסים פחות מהפיז'ו 107), אין לאיון שום בעיה להשתלב בתנועה המהירה בעיר האורות. המכונית זריזה ומאפשרת התניידות קלילה. למרבה הצער, המתלים ודרגת הנוחות לא מצטיינים ובנוסף אין הרבה בידוד מרעשי החוץ.

בעיר הצפופה גודלה של מכונית כזו הוא כמובן יתרונה הגדול: אני משתחל בכל חור ומצליח לחנות ממש בכל משבצת פנויה – ולא שהיו הרבה כאלה.

לא, אין כאן מד סל"ד, אבל כן מד שדוחק לחסוך בדלק, סליחה, בחשמל

נסיעה במכונית חשמלית היא חוויה מיוחדת במינה; לוקח זמן להתרגל לעובדה שאין שום רעש מחלקה הקדמי של המכונית... במהירות נמוכה אני שומע את עצמי נושם ואפילו פטפוטים של עוברי אורח במדרכה ליד... זה כיף וייחודי, אבל למען האמת זה גם קצת מסוכן: אני מוצא עצמי מצפצף קלות לאנשים בסימטאות ובמעברי חצייה, כי הם פשוט לא שומעים את האיון מתקרבת.

ואיך מחוץ לעיר?
פיז'ו איון היא מכונית גבוהה יחסית וגם צרה – מתכון ידוע מראש לחוסר יציבות. אמנם, סוללת הליתיום והמנוע החשמלי מותקנים בתחתית המכונית – לשם איזון והנמכת מרכז הכובד, אך בכל זאת - בפניות חדות, גם במהירויות שאינן גבוהות, הורגשו זוויות גלגול וחוסר אחיזה שלא נסכו בי ביטחון.

החלטתי לצאת קצת מהנוף האורבאני הלחוץ. אין לפיז'ו איון בעיה לצאת מחוץ לסביבה האורבאנית ובכבישים בין-עירוניים היא מסוגלת עם התמדה וסבלנות (100 קמ”ש ב-15 שניות...) להעפיל ל-130 קמ"ש, פחות או יותר. והצלחתי אפילו לעקוף! אבל אני לא רוצה לנסוע מהר מדי כיוון שאני פוחד לאבד כוח מהסוללה וגם כיוון שכל רוח צד "אירופית" מורגשת... בידוד הרעשים המפוקפק, לצד תחושת יציבות מפוקפקת עוד יותר, גרמו לי להוריד רגל מהדוושה ולהסתפק במהירות חוקית ושפויה. בשורה התחתונה: אם באמת תרצו, היא תיקח אתכם לפרברים, אבל כבישים בין-עירוניים או מהירים הם לא הסביבה הטבעית שלה.

שעות אחר הצהריים. הטווח המוצהר המירבי שלה 150 ק"מ – כמובן שזה תלוי נסיעה ובאיזה עוצמה הדלקתי את החימום... בפועל גמעתי רק 110 ק"מ והמכונית כבר מתריעה בפאניקה שאין לה יותר אנרגיה וכדאי להתחיל לנטוש תוכניות אחרות ולהתמקד רק במשאב החשוב לה מכל.

80% מהסוללה כבר מלאה אחרי טעינה של חצי שנה, סליחה, חצי שעה

מזל שתכננתי מראש נקודת טעינה פוטנציאלית והצטיידתי ב-GPS (ישנן מכוניות כאלו שכבר מצוידות ב-GPS עם מיקום נקודות טעינה). למפתח המכונית מוצמד כרטיס ייחודי שמשמש לקבלת פטור בחניונים ובמדחנים – זו הטבה שעיריית פריז מעניקה למכוניות חשמליות.

לא, אין לי זמן לחכות שש שעות לטעינה מלאה – אני מסתפק בחצי שעה בנקודת טעינה מהירה, שמצליחה למלא שמונים אחוז מהסוללה.

המכונית טעונה
החשיך ונעשה קר. עיר האורות מתמלאת אורות רבים נוספים ומרהיבים לקראת חג המולד וסוף השנה. אני נושם לרווחה (שלא נתקעתי בדרך), חוזר לחניון התת-קרקעי של פיז'ו בשדרות גראנד ארמה, לא לפני שאני נאבק שוב בהשתלבות נועזת ומפחידה בתנועה המטורפת סביב כיכר האטואל, שהחשיכה אינה הופכת אותה לרגועה ובטוחה...

הרהורי סיכום ושאר תובנות
מרבית מכוניות פיז'ו איון בצרפת ומחוצה לה לא נמכרות במחיר מלא שהוא יקר באופן יחסי (כ-35 אלף אירו) אלא מוחכרות בשיטת ליסינג, נכון לעכשיו בעיקר לציי רכב (כולל 3,900 מכוניות שישמשו מעתה את עובדי המשרדים והסוכנויות הממשלתיות של צרפת, בעיקר בפריז). תמורת כ-500 אירו (כ-2,500 שקלים) לחודש לחמש שנים אתה מקבל את המכונית וכן תחזוקה ואחריות על הסוללה והמנוע.

אם חושבים על כך שאין הוצאות על דלק וטיפולים, זה דווקא נשמע הגיוני, אם כי לא זול בהרבה מעלויות של רכב רגיל. אז מה היה לנו? איון היא לכל הדעות מכונית חמודה ואפילו יעילה מאד במתווה עירוני. אבל כחבילה כוללת, אם לוקחים בחשבון טווח נסיעה, איכות כללית, נוחות וכמובן מחיר שלם או חודשי, הרי שהיא עדיין טעונה – טעונה שיפור...